למרות הפינוק המוגזם בוילה בנאות הכיכר, את הלילה שבין היום הראשון לשני העברתי בצמרמורות, כאבים בכל הגוף וחולשה כללית. פרשתי מוקדם אחרי ארוחת הערב, בעיקר כי ליווה אותי כאב ראש מהיציאה מנבי מוסא אחרי שעתיים בשמש ועד שהגענו למוזה בערד. לא היה מחסור במים ושתיתי מלא לאורך כל היום, כך שאין לי מושג איך סיימתי את היום ככה. ביני לבין עצמי סיכמתי שאם המצב לא ישתפר עד הבוקר, כנראה אחתוך הביתה ואוותר על היום השני.
הגיע הבוקר, התעוררתי ללא כאבים מיוחדים, קצת עייף בגלל מחסור בשינה אבל לא משהו שימנע ממני לצאת לדרך. כולם כבר היו עסוקים בסידור התיקים לקראת היום השני וברקע רחשים של מטבח בשעה שהכינו לנו את ארוחת הבוקר המפנקת.
יצאנו לצומת הערבה לתדלק את האופנועים ואת עצמינו בכריכים ונשנושים לדרך. בתחנה חיכו לנו כבר שלומי בראט ועמית כהן שמאלי שבאו מערד להצטרף ליום השני ועל הדרך שלומי קיבל את ההובלה של המסלול של חנן בן יוסף שלוקח אותנו דרך נחל סדום, אבל מהסוף להתחלה, למישור עמיעז, מעלה עזגד וסיום בעוקף הר קומות.
רכיבה קצרה לאיזור מפעלי ים המלח כדי למצוא את השביל וירדנו לשטח. הפעם, כמעט כולם כבר הכירו את התוואי של נחל סדום כי עשינו אותו בלילה שלפני, אבל גם ביום אפשר ליפול ולהחליק שם ואכן היו כמה החלקות ונפילה אחת שנראתה רצינית במצלמות וגם גרמה לנזק בברקס הקדמי של הצרצר של עמית שהצלחנו לתקן בשטח אחרי היציאה מהנחל.
רכבנו לאורך נחל פרצים לכיוון דרום עד העליה למישור עמיעז ושם נתנו בגז בשבילים הרחבים עד שהשטח התחיל להשתנות והגענו למעלה עזגד. במקור המסלול של חנן הוא הפוך ומסתיים בנחל סדום וכך הוא קל יותר כי עדיף לרדת את עזגד מאשר לעלות אותו, אבל מכיוון שבאנו בכיוון ההפוך היינו צריכים לעלות את עזגד ומה שהוגדר ע"י חנן כ"קל למנוסים" הפך לעלייה ארוכה ומפותלת שמצריכה גם יכולת טכנית וגם כושר גופני במסלול שאורכו רק 6 ק"מ אבל הוא מטפס מגובה 235- מ' מתחת לפני הים לגובה 302מ' מעל פני הים.
התחלתי את הטיפוס אחרי שלומי המוביל ומוטי על ה-CRF שנתנו בגז במעלה ההר ורכבתי קצת לאט כדי להספיק לראות מאחוריי את שאר החבורה האמיצה מטפסת את המעלה בקור רוח. אחרי דקות ארוכות של טיפוס שלומי ומוטי עשו עצירה כדי שנוכל לעצור וליהנות מהנוף וכל הקבוצה להתאחד מחדש. אבל המעלה לא נגמר שם והמשכנו לטפס עוד מאות מטרים בשביל פחות מפותל אבל עדיין תלול ומדורדר עד שהגענו לכיפת גבעה שבה כבר אפשר לראות את האופק והמשכנו לרכוב בין ההרים עד הפניה צפונה לכיוון הר קומות.
הר קומות הוא אתגרי מידי לטיול אדוונצ'רים, ולכן המסלול כולל את "עוקף הר קומות" וכך חלפנו על פני הר קומות המאתגר ואיתגרנו את עצמינו בלי קשר בעליה הרצינית שנמצאת ליד ההר. במרחק ראינו ג'יפים שניסו לרדת ולעלות את המסלולים הקשוחים יותר ולא הצליחו. עשינו עצירה על כיפת ההר הצמוד להר קומות, קפה ונשנושים. הרעב גרם לי לפתוח את כריך הביצה הקשה שקניתי בתחנת הדלק בצומת הערבה. הייתה צריכה להידלק לי נורה שזה היה הכריך האחרון שנשאר שם, אבל הרעב הכריע אותי.
ירדנו את המשך המסלול לנחל לוט שהופך לכביש ישן עד באר אפעה, שם סיימנו את המסלול של 45 הק"מ המתוכננים. אני הייתי עייף אז חתכתי הביתה אבל מהתמונות בקבוצה היו רוכבים שהמשיכו על יער יתיר וצפונה וכמעט נכנסו לתלת יומי. כיף גדול לראות ולשמוע שכולם נהנו.
את ארבעת הימים שאחרי הטיול העברתי עם קלקול קיבה. נחשו ממה.
Comments