דו יומי למפונקים: מנבי מוסא לנחל סדום בלילה

כבר תקופה אני רוצה להוציא דו יומי קבוצתי של 'אדוונצ'רים מתחילים בשטח', אבל להוציא דו יומי של מתחילים זה לא משהו פשוט, בחירת מסלולים, בחירת רוכבים לקבוצה קטנה (דו יומי ב-70 כלים זה דו שבועי). לשמחתי רותם קוזי שבדיוק חיפש את הטיול אחרי מילואים שלו הרים את הכפפה אז התלבשתי עליו וגרמתי לו לרצות להוביל דו יומי קבוצתי שכזה. מיד הבנו שנצטרך להעלות את הרמה וזה כבר לא יהיה טיול מתחילים והתכנון של רותם להגיע בשטח עד אילת הוא לא באמת ריאלי, גם בגלל הקצב וגם כי 90% מהשבילים עוברים דרך שטחי אש פעילים.

להצטרפות לקבוצת הוואטסאפ

להורדת המסלול באופרוד

אז פתחנו קבוצת וואטסאפ לבדוק היענות ולמרות הסייג לגבי רמת המסלול ולמי הוא מתאים היא תפחה ל-100 איש בין לילה. התחלה טובה, אבל צריך לצמצם ל-20 כי כל החאנים באיזור ים המלח, שם מסתיים היום הראשון כבר מלאים. בכוחותיו האחרונים רותם מצליח למצוא וילה מפנקת בנאות הכיכר עם מקום לקבוצה גדולה שכזו ולמרות ההסתייגות שלי מהפינוק ורמת המחיר של לילה (כולל ארוחת בוקר, כמובן), כל הקבוצה זרמה, אז גם אני. אחרי אין ספור החלפות בין רוכבים, נסגרנו על קבוצה סופית המורכבת מ-18 רוכבים מנוסים מאוד לצד רוכבים מנוסים פחות.

להצטרפות לקהילת הפייסבוק

נפגשים בשישי בבוקר בלטרון כדי לצאת ברכיבה לנבי מוסא, נקודת הפתיחה של המסלול. ממש בנקודה זו אלוהי האדוונצ'ר זורק עלינו פנצ'ר בטנרה של מאיר. כלים יש, פנימית יש, מלא יועצים לא חסר, אבל לא מצליחים ממש לתקן. קפיצה קטנה לצומת אלמוג, הפנצ'ריסט מתקן את הפנצ'ר ואת הפנימיות שחוררנו וחוזרים עם הגלגל הקדמי של מאיר כדי לצאת לדרך. שעתיים נשרפו. יש לנו להגיע עד ערד ומשם לנחל סדום.

רותם מוביל את הקבוצה בבטחון, אחרי שעשה את המסלול שבועיים לפני כטיול הכנה ואנחנו יורדים דרומה, חולפים על פני גמלים, חמורים ועיזים. טל עמיר מאסף בטיול משפחתי אליו הצטרפו שני אחיו הגדולים שבאו לביקור מאמריקה.

עמיר וולודניצקי מכוון את התנועה (צילום: גבע תלם)

מגיעים לעליה של כיפת התמרים, שחוצה נחל והופכת לעליה בתוך ערוץ רב קוליסים. החבורה צולחת את המכשול הראשון ללא שום בעיה ועם הרבה עזרה והכוונה של המנוסים. ממשיכים דרומה דרך אמבטיית התמרים ופונים לתוך נחל תמרים. נחל תמרים לא מקל עלינו את המעבר ובסלעים והמדרגות היו כמה נפילות וטראנסאלפ שהתיישב על סלע מזדמן אבל עם המון עזרה וקצת נחישות הצלחנו לעבור גם את זה.

מנחל תמרים המשכנו על השביל האדום ואז דוך למצפה תמרים עם הנוף המשוגע שמעל ים המלח, עצירת קפה ועוגיות וממשיכים.

כוח סוס וכוח חמור (צילום: גבע תלם)

ירדנו דרומה על השביל האדום, משחקים בעליות ובירידות, במקביל לים המלח והגענו למצוקי דרגות לקראת השעה 13.00 הבטן המקרקרת של האחים עמיר שלחה אותם לארוחת צהריים במצוקי דרגות, אליהם הצטרפו עופר ושמוליק הטנריסטים. בעצה אחת אנחנו ממשיכים בעקבות עמיר וולודניצקי (עמיר המהיר) בשטח כדי לא לשרוף שעות שמש, אפילו ששישי בצהריים וזה קלאסי לבירה והמבורגר.

יצאנו מערבה בעקבות עמיר לנחל דרג'ה על השביל הירוק, בדרך למעלה תקוע והמדרגה שבתחילתו, שקצת עיכבה חלק מהרוכבים, אבל נתנו בגז המעלה המפותל ועלינו אותו למעלה די בקלות. ממשיכים דרומה עד הבסיס הנטוש בעמק חצצון, שם נאלצנו להיפרד ממיכאל, שסובב את הקרסול בנפילה לא טובה על הטראנסאלפ. כפיר, רותם ושי מלווים אותו החוצה לכביש ויפגשו אותנו בערד. אנחנו ממשיכים בשטח.

עמיר המהיר מעלה את הקצב, הקבוצה הקטנה נותנת בראש ובראשם הסגן שלו, מוטי לבטון על ה-CRF450 שמשחק על השביל הלוך וחזור כדי לראות שכולם איתנו. רוכבים בין כיפת הר אחת לשניה עד שמגיעים לכיפה שמשקיפה מזרחה לכיוון רוג'ום אה נאקה.

עופר פרי והטנרה על רקע עיזים (צילום: גבע תלם)

ברוג'ום אה נאקה כבר הייתי כמה פעמים, אבל אף פעם לא הגעתי ממזרח. כדי לעלות לרוג'ום, קודם צריך לרדת ירידה תלולה ואז מתחילה עלייה סיזיפית של 500 מטר אורך שמעלה אותך מגובה 360 מטר מעל פני הים עד לגובה 420 מטר, וזה בלי להזכיר את האמבטיות שזרועות בה במטרים האחרונים ורק מוסיפים לאקשן. מוטי נותן גז ונעלם בעליה, עמיר עולה ואני אחריו, נזכר שהבטיח לי שזה ירגיש כמו הטיילת בת"א. זה בהחלט מרגיש כמו הטיילת אם הרגע יצאת ממערבולת שמשכה אותך למטה ונסחפת לחוף בכוחותיך האחרונים. במראות אני רואה את שאר הקבוצה מתחילה בטיפוס, הם עברו את חצי הגובה ואז קצת איבדו מומנט אבל המשיכו כמו גדולים וכולם הגיעו למעלה. ערכות הקפה היו אצל הפורשים, אז נהננו מהנוף והמשכנו הלאה.

ההמשך מרוג'ום מערבה על האדום ואז דרומה על הכחול הוא מוכר וידוע, דרך קלה יחסית ומתאימה לרוכבים בכל הרמות, כיאה לעמיר המהיר עשינו את זה מהר מאוד. השעה 16:30 ונשארה שעה אחרונה של שמש ועוד ק"מ רבים לערד, כדי לא לשחק עם המזל המלצתי שנצא מהשטח בכרמל ונמשיך בכביש כדי לא להיתקע בחושך בשטח לא ידידותי. מכרמל זרמנו בכביש עד למוזה בערד, שם עצרנו לארוחת ביניים בשעת השקיעה לפני הירידות לסדום.

מסלול נחל סדום באופרוד

סיימנו במוזה וירדנו יחד עם רותם, שי וכפיר שהצטרפו חזרה לנחל סדום. רותם נורא רצה לעשות את נחל סדום בלילה ואנחנו זרמנו איתו. אחרי בלבול קצר בשבילים המובילים לנחל עצמו נכנסו לנחל וזו אכן חוויה ששווה לעשות אותה בלילה, בייחוד לעצור ולצפות בשמיים כשהאופנועים כבויים. סיימנו את הנחל והמשכנו לנאות הכיכר, שם חיכו לנו חמשת הרוכבים שפרשו מוקדם, מקולחים ומצוחצחים אחרי שכבר התחילו להניע את ארוחת הערב והמנגל וכל מה שנשאר לנו לעשות הוא לתפוס חדר ולצאת לאוכל מפנק.

בפרק הבא- היום השני של הדו יומי: עשינו את נחל סדום ביום מסופו לתחילתו, עלינו למישור עמיעז, צלחנו את מעלה עזגד האימתני וסיימנו בהר קומות. אני סיימתי עם קלקול קיבה, אבל זה לא מהמנגל :)