אז את היום הראשון סיימתי רטוב ומסריח ומכאן אפשר רק לעלות. את היום השני התחלנו בארומה צוקים שבערבה ביום שמשי וחמים. חנן המוביל הבטיח לנו מסלול "קצר אבל עבה" כנקמה על טיול המתחילים של היום הראשון והתלונות שלא היו מספיק אתגרים מצד חברי הקבוצה.
יצאנו 15 רוכבים לדרך, אבל לא לאורך זמן. הראשון לקבל את הצינור (או את הסלע, במקרה הזה) היה חנן שסדק את הקרטר של הטייגר900 רק אחד-עשר ק"מ לתוך המסלול. אחרי עצירה של שעה ותיקון פוקסלינה של שמעון בשטח, בזמן ששרמן וטימו תיקנו לאורן את הפנצ'ר באחורי וטל הכין קפה, חנן חזר לנקודת ההתחלה בליווי עמיחי ("שבת היום") ורון הגבוה, וכך, אחרי שהצטרפו אלינו נציגי ראש העין, ורדי ורותם בלילה הקודם, נשארנו 12 רוכבים ליום השני.
אחרי התחלה קשוחה למק"טים, הגיע המשך קשוח לרוכבים. חנן עמד בהבטחתו והכניס אותנו לעליות וירידות לאורך נחל עשוש. בסיום הפיתולים שלו ואחרי מספר נפילות, כולל אחת קשוחה במיוחד של יוסי שניפחה לו את השפה התחתונה, הגענו לרמת ברק אחרי טבילה במעלה ברק השופע פודרה בעונה הזו של השנה.
קשה להדגיש כמה חנן צדק ב"קצר אבל עבה", אבל הרגשנו את זה לאורך כל המסלול. עליות מדורדרות לצד מדרגות גבוהות ואחרי שעולים צריך גם לרדת. הכל היה שם. כל פעם שחשבת שהקבוצה עברה מכשול גדול, הגיע אחד קשה יותר או ארוך יותר ולא נתן זמן להסדיר נשימה.
השיא של המסלול היה "מעלה ורדית" אותו ירדנו באיזור צוקי חדוד. כמובן שהקפנו אותו, כי את המעלה עצמו אי אפשר לרדת אלא ברגל, מדובר על מדרגות סלע בגובה מטר. המעקף לא פחות מפחיד וכולל ירידה מכיפת הר בגובה 370 מטר שעוברת בסיבוב חד מלא בפודרה (מקום אהוב על ג'יפים מסתבר) ומסתיימת בסלע בעל שיפוע קיצוני באורך 20 מטר שגרם לנו לפקפק ביכולות שלנו לרדת אותו ותקע אותנו למעלה דקות ארוכות. בסיום ירידת הסלע הקימה קבוצת ג'יפים מאהל בדיוק על השביל, כך שרק הוסיפו לדרגת הקושי. אחרי דקות ארוכות אספתי מספיק אומץ כדי להגיע עם הגלגל הקדמי לנקודת האל חזור ומשם תוך 3 שניות כבר הייתי למטה לקול צהלת קן הנשרים שפתחה הקבוצה שכבר ירדה וקיוותה שאפול במצלמת הסלולרי שלהם. אין במקטע הזה משהו טכני שלא נתקלתי בו, הבעיה הייתה פסיכולוגית בלבד וברגע שנפרץ המחסום, הכל עבר בקלות ובשלום, כולם הגיעו למטה (וטימו ירד עם 3 אופנועים שונים) והמשכנו לדרכינו.
מורדית לורדית, המשכנו לרדת וחצינו את נחל ורדית במדרגת סלע שכמעט גרמה לי לסלטה 360 והמשכנו בנקיק בין המצוקים, שם האופנוע של שרמן נפל לו על הרגל והחלק האחורי של הקבוצה עשה הפסקה לנוח בזמן שהחלק המוביל כבר היה בכניסה לנחל פארן.
בחלק השלישי של הטיול שיעשה בפוסט הבא אני הולך לאיבוד בנחל פארן ושרמן מפונה באמבולנס לסורוקה, אז שווה לחכות ;)
