לא. זו לא התחלה של בדיחה. זו כמות אמיתית של רוכבים ורוכבות שהגיעו לטיול מתחילים במדבר של אדוונצ'רים מתחילים בשטח. ספרתי פעמיים.
איך הכל התחיל? במקור, הטיול תוכנן לשישי 13.10, אבל כולנו יודעים מה קרה בשבוע שלפני ולכן חיכינו לנקודת זמן מתאימה. באמצע דצמבר שלחתי תזכורת לשלומי בראט המוביל שיש לו טיול שעוד לא יצא וצריך לתאם מחדש. ישר אחרי שהחזיר לי הודעה "5.1" כבר כתבתי לכולם לשריין את התאריך, כי מחשבה יוצרת מציאות ואפילו לא בדקתי את המשמרות של אשתי או ביקשתי חופש מהמילואים באותו יום. חשבתי חיובי.
והנה הגענו לשבוע של הטיול, קיבלתי אישורים מכל הגורמים לצאת והייתי שמח וטוב לב.
אבל מישהו כנראה עשה לי עין ובדרך למילואים ביום שני החלקתי על פס שמן ונשארתי זרוק על הכביש, צופה באברום שמתרחק ממני בחריקת מתכת-אספלט מחרידה. אל דאגה, קצת שפשופים בברך ובאופנוע, אבל לא זה מה שיעצור אותי מלצאת למדבר, בטח לא לבטל טיול שכלכך הרבה נרשמו אליו.
אז כמה יגיעו?
כשאני אומר הרבה, הכוונה ל-180 רוכבים בקבוצת הוואטסאפ שהיו בנקודת זמן מסוימת. אם יש משהו שלמדתי מטיול המתחילים בשלוליות לרמות מנשה, אליו ניבאתי שיגיעו רק 15 רוכבים והגיעו 30, הפעם התחלתי את הניחושים שלי מ-100 רוכבים שיגיעו. אין נוסחת קסם לחישוב, הרוב מצטרפים לקבוצה כדי להבטיח שיהיה להם טיול אחד ביד, ואז החיים נכנסים ופתאום צץ משהו או שמצאו טיול יותר שווה כמה ימים לפני והם לא באמת מגיעים. לרוב, היחס עומד על 30% מהקבוצה שבאמת מגיעים. אחרי שביקשנו ממי שיודע שלא יגיע לצאת מהקבוצה כדי לקבל אומדן, נותרנו עם 153. לפי הנוסחה נותרנו על 50 רוכבים, פחות או יותר אבל הייתה לי תחושה שיגיעו יותר כי לא מעט רוכבים ורוכבות חיכו ממש לרדת למדבר במסגרת טיול מתחילים. ההימור שלי נסגר על 60, שזו כמות מפחידה לקבוצה אחת של רוכבים שרוכבת בכביש ואז בשטח.
הגעתי בבוקר לנקודת המפגש בתחנת הדלק של מבוא בית"ר ולא הבנתי באיך בתחנה כלכך מרוחקת יוצאים עוד טיולים מקבילים אלינו. אבל מסתבר שהיה רק טיול אחד באותה תחנת דלק וחצי שעה לשעת המפגש הרשמית כבר הציפו 50 רוכבים את התחנה. זה קצת הרגיש כמו בקבלת פנים בחתונה, רוכבים שלא ראיתי שנים ופתאום הופיעו לצד רוכבים שזה להם הטיול הראשון ובאים להציג את עצמם ולהתמנגל, כיף אמיתי. לא השאירו צ'קים, אל דאגה.
יצאנו לדרך
שלומי עולה על השולחן לתדריך לפני יציאה, אחרת אין סיכוי שכולם יצליחו לראות ולשמוע אותו. עולים על הכלים ומחכים שהעדר יתחיל לנוע אחרי שלומי המוביל, רמי כהן שמאלי המאסף וחנן בן יוסף הוא הגנרל (הרוכב שמוריד מרשלים לאורך המסלול, המצאתי את השם הרגע).
המסלול ששלומי תכנן משתרע על פני 100 ק"מ שרובם כבישים מפותלים שעוברים בין כפרים ליישובים, באיזור שגם בימים שקטים יש בו סיכון בטחוני, לכן לא יוצאים לשם לבד ורצוי לצאת עם חבר חמוש, לכל מקרה.
יצאנו ממבוא בית"ר על כביש 375 לכיוון חוסן ומשם ימינה על כביש 60 עד אפרת, שם פנינו שמאלה לכביש 3157 ואז שוב ימינה לכביש 357 לכיוון תקוע, משם התחברנו לכביש 3698 לכיוון איבי הנחל ומעלה עמוס ונכנסנו למדבר ולנוף המשוגע שהורכב מהרים חומים במרחק לצד גבעות ירוקות ביום שטוף שמש ושמיים כחולים. רכבנו קילומטרים ארוכים בכבישים מפותלים, נעים יחד בשיירה כמו נחש כלכך ארוך שאי אפשר לראות את הראש או הזנב שלו בשום נקודת זמן.
קצת לפני רוג'ום אה נאקה, בירידה מהכביש לשטח, התקבצה הקבוצה לבטל בקרות, להעלות רחפנים ולהצטלם לפני הכניסה לשטח. הרכיבה לרוג'ום היא קצרה, לא יותר מ-10 דקות של שטח קל שגם רכב פרטי יכול לעבור אבל העיקר במסלול הזה הוא הנוף המשוגע מהפסגה, הרים וגבעות מכל הכיוונים עד האופק.
שתינו קפה ראשון ברוג'ום, המשכנו להגיד שלום למי שלא הספקנו לראות בבוקר וירדנו חזרה בשביל כדי להתחיל את המסלול המדברי בשטח.
המסלול לא קשה, סה"כ גג 30 ק"מ בשטח ברמה קלה, שבילים כבושים רחבי ידיים, מידי פעם במעבר בין גבעות נוצרים קוליסים מפתיעים כתוצאה מהגשמים ולכן גם למנוסים לא כדאי לתת גז אם לא רואים מה יש מעבר לפינה.
עברנו מתחת לאום דאראג', לצערי היינו קצרים בזמן ונאלצנו לדלג, אבל אם אתם באיזור, שווה עצירה נוספת לקפה. ממש אחרי אום דאראג' נגמר לנו השטח והשביל הפך לכביש, שעובר בין כפרים שלא מופיעים על המפה וילדים שמנופפים לשיירת האופנועים היומית. חגגנו ל-GS של מוש 100,000 ק"מ וליד הישוב כרמל עצרנו בתצפית. שלומי נתן סקירה על כפר הילדים בנרדים שבו הוא עובד ומה צפוי לנו כשנגיע לשם. חזרנו לציוד כביש כי עדיין היה קר לרכיבה מהירה וירדנו לכיוון ערד בשיירה.
הגענו לכפר נרדים- איפה הקוסקוס?
שלומי מוביל שיירות אופנועים שבאים לבקר את ילדי הכפר בערד כבר כמה שנים ועברו שם מאות אופנועים, לתומי חשבתי שהילדים כבר שבעים מלראות עוד אופנוע, אבל הופתעתי מההתלהבות של הילדים שביקשו לשבת ולהצטלם על האופנועים שמצאו חן בעיניהם, לתת גז בניוטרל ולדבר עם הרוכבים והרוכבות שבאו לבקר, אז להם עשינו שמח לעוד בוקר אבל לנו זה מילא את המצברים להרבה זמן קדימה.
חצי שעה של תמונות וצחוקים עם הילדים עד ששמתי לב שכל הרוכבים סביבי כבר נעלמו ומהר התחלתי לחפש את נקודת חלוקת הקוסקוס שהובטח למי שמסיים את הטיול. חיפוש זריז והנחיה של הילדים הוביל אותי למתחם אוכל שלא מבייש יריד עירוני ממוצע. עגלת קפה עם בריסטות ומאפים, עמדת סחלב חם וגולת הכותרת- קוסקוס טרי לצד סירי ירקות מבושלים בסירי ענק מהבילים ומפיצי ניחוח שגורם לך חשק לשנ"צ עוד לפני שאכלת.
פתאום נזכרתי בשיחה של שלומי מנקודת המפגש, שהבין שהכין את הילדים ל-50 מבקרים ובפועל יש הרבה יותר ואיך היו מספיק מנות קוסקוס ומקומות ישיבה לכל הרוכבים שהגיעו וכמה הכנה עשו הילדים כדי לארח אותנו כיד המלך. מתחם האוכל מופעל ע"י הילדים והאוכל בתשלום סמלי שמאוד כיף לשלם.
זהו, אפשר לנוח ולהתחיל לתכנן את הטיול הבא על בטן מלאה.
את המסלול הזה ועוד רבים אחרים אפשר למצוא במפת המסלולים שלי - https://bit.ly/3YtZNIq