במסגרת טיול מועדון הטנרה של מטרו לראש השנה, התכנסנו כ-70 רוכבי ימאהה טנרה על סוגיו השונים להרמת כוסית בתל חדיד בשעות בין הערביים, בניצוחו של גיא רדר מנהל הקהילה וצוות גדול של מטרו שהרים את האירוע, הכל מתועד בעדשות המצלמה של צלם העל רונן טופלברג.
הרוכבים התחלקו לקבוצות על בסיס יכולת הרכיבה שלהם וכך יצא שנרשמתי לכיתת המחוננים (רמה טכנית אחת לפני כיתה טיפולית) אותה הובילו חיות האדוונצ'ר, ניר בקאי וגיא רוגל. מיד עם היציאה הבנתי למה קראו לקבוצה "סינגלים למתקדמים", שהרי אני שונא סינגלים אבל אוהב מתקדמים.
בק"מ הראשון הצלחנו להתפצל לשתי קבוצות קטנות, אחת עם בקאי והשניה עם גיא רוגל ואלון כרם, כי אחד הרוכבים בסוף הקבוצה נפל ונוצר נתק שלא הצלחנו לגשר עליו, בגלל לחץ של זמן לחזור לפני ירידת הלילה ותחילת הנפנוף על המנגל בנקודת הסיום.
אז המשכנו. זה התחיל משבילים רחבים אבל עם עליות וירידות תלולות, רצופות בסלעים ועצים שניסו להפיל אותנו והמשיך לסינגל הרצל, במסלול הכחול. רדפנו אחרי בקאי בסינגל כמו ברווזונים אחרי אמא, ושמרנו על קצב טוב ומהיר יחסית, עם עצירה לקפה ללא קפה (כי הוא נשאר בקבוצה שהתפצלה מאיתנו) ומעבר של קטעים טכניים וסלעים גדולים מידי במהירות נמוכה עם תמיכה מהצדדים.
סה"כ המסלול לא ארוך, אבל בניגוד לשבילים שאפשר לתת בהם גז ולגמוא מרחק גדול בטווח זמן קצר, לקח לנו בערך שעה וחצי-שעתיים לעשות רק את המסלול הכחול של הרצל.
משה רודרמן מדגמן טנרה רובוטריק בשקיעה (צילום: רונן טופלברג)
למרות הסלידה שלי מסינגלים, זו הייתה חוויה מחדדת חושים ומשפרת טכניקות ברמה גבוהה, בעיקר בגלל ההובלה של בקאי שמכתיב קצב מהיר אבל אפשרי והעובדה שבסינגל אי אפשר פשוט להסתובב וללכת הביתה.
סיימנו את המסלול בחושך אחרי השקיעה והגענו ישר לשלב שבו ההמבורגרים ירדו מהגריל, דקות ספורות לפני שהאבטיח נחתך. תזמון מדויק וארגון מדוקדק.
גיא הבטיח שהשנה שבפתח תהיה רוויה בטיולים ואירועים לרוכבי הטנרה, אז יש למה לצפות ובמה לצפות.
לא רואים שאני נהנה בתוך הקסדה (צילום: רונן טופלברג)