top of page

כביש ושטח על הטרנסאלפ החדש של הונדה.

לפני מספר חודשים השיקה הונדה את הטרנסאלפ 750, אדוונצ'ר בגודל בינוני שהגיע גם לישראל. בעזרתו של מדריך הרכיבה הותיק אייל פרדר ורוכב האדוונצ'ר אריה חייקין, שניהם רוכבים על האח הגדול מבית הונדה, האפריקה טווין, יצאנו לסיבוב כביש ושטח כדי לפצח את הסוד של הדגם החדש שיעזור לנו להבין למי הונדה מכוונת.


גילוי נאות: אף אופנוע לא נפגע בצילומים. הכתבה והסרטון אינם ממומנים או מוזמנים מטעם אף חברה מסחרית או גוף בעל אינטרס והם יוזמה פרטית לצורך הכתבה בבלוג הזה. יתרה מכך, לא תמצאו פה טקסט שהועתק והודבק מהודעה לעיתונות של משרד יחסי ציבור, כי הם לא מעורבים בכתבה הזו. לא תמצאו בכתבה הזו הסבר על המנוע ולמה הוא טוב או לא, חוות דעת על איכות המתלים והבולמים או שאר פרטים טכניים ששמורים לכתבות השוואה וסקירות מקצועיות. למה? כי הבלוג הזה עוסק ברכיבה והנאה ומטרת הרכיבה על האופנוע החדש היא לראות כמה הוא מהנה ולכתוב על חוויית הרכיבה ממנו בעיניים של רוכב בינוני מן היישוב.


אז אחרי שעשינו יישור קו, נגיע לעסק.

לקחנו את הטרנסאלפ מהונדה הרצליה, הוקצבו לנו שעתיים של רכיבה. המסלול המתוכנן היה לצאת לכביש החוף ממחלף הסירה עד בית הפנקייק ובמכמורת לרדת לשטח עד כביש 4 ומשם חזרה להרצליה.



אייל רכב ראשון על ההונדה והתלהב כבר מהרגע הראשון, אולי כי הוא התרגל למשקל של האפריקה ופתאום הרגיל חסר משקל (הבדל של 20 קילו). כל הדרך למכמורת הוא בדק לו את המתלים והברקסים, האצה והאטה והשתחלות בין הרכבים הנעים לאיטם במהירות גבוהה, תוך שהוא מדגים שליטה יוצאת דופן (טוב, מדריך רכיבה).

ירדנו במכמורת מתחת לכביש 2 כדי להתחבר לחולות של השרון, אני על הטנרה ואייל על הטרנסאלפ. שנינו חלפנו על פני החול העמוק ללא קושי (חלק מטיול מתחילים שהובלתי שם שבועיים לפני הרכיבה) וחיפשנו קצת כורכר כדי שנעשה צילומים יפים. עד שהגענו לכורכר רכבנו בתוך היער של חורבת סמארה בצמודה לגן הלאומי נחל אלכסנדר. זו דרך מפותלת זרועה בקפיצות, מקום מושלם לבדוק התנהגות של אופנוע ורוכב במהירות לא גבוהה אבל גם לא נמוכה. אייל והאופנוע שומרים על קצב טוב ואנחנו מגיעים לדרך כורכר שנמתחת מצפון לדרום במקביל למסילת הרכבת. עוצרים לצילומים ואייל מפגן ביצועי ווילי מרשימים.


אייל עושה תחרות עם הרכבת (צילום: אריה חייקין)


אריה חייקין מצטרף אלינו ואנחנו ממשיכים על דרכי הכורכר בין החוות של השרון לכיוון אלישיב, משם התוכנית היא לעלות על כביש 4 ולהחזיר את האופנוע. קצת לפני אלישיב גילינו שמד הדלק מהבהב, אז לא הייתה לנו ברירה אלא להמשיך בשטח אחרי אריה עד לתחנת הדלק במשמר השרון.


תדלוק זריז, ממשיכים בכביש לכיוון הרצליה, נפרדים מאריה ויושבים לעשות סיכום מחוץ לאולם התצוגה של הונדה.

טנרה 700, אפריקה טווין וטראנסאלפ נפגשים בתחנת דלק (צילום: אריה חייקין)


אז מה חשבנו על ההונדה טרנסאלפ החדש?

קודם קצת רקע. האופנוע הראשון שלי היה CB500X שאיתו רכבתי בעיקר כביש. עשיתי איתו שלושה טיולי שטח קל כדי להבין שהוא מגביל אותי כי אני מפחד להיכנס יותר לשטח בגלל ג'אנטים יצוקים ומרווח גחון נמוך, למרות שהוא כלי מעולה לכל הדעות ויש רוכבים שעושים איתו דברים שאני לא עושה עם הטנרה של היום. זה אופנוע מאוד עגול, קצת חלבי/ פרווה, אבל מאוד סלחן, דרגה A1 עם מעט כ"ס. ממנו עברתי לטנרה 660, חד צילינדר אימתני וכבד שכבר יותר מותאם לשטח אבל סבל די רציני בנסיעות כביש ארוכות ותכופות, מרווח גחון גדול יותר אבל מרכז כובד גבוה שגורם לנמוכים כמוני ללא מעט נפילות אפילו בעצירה.


היום אני על טנרה 700, שהוא מבחינתי האופנוע האולטימטיבי ואם היה לי תקציב בזמנו, הייתי מדלג על הטנרה 660 ועובר מה-CB ישר לטנרה.

כשעליתי על הטראנסאלפ (עד שאייל הסכים לשחרר לי אותו ברכיבה), זה הדבר הראשון שהרגשתי, זו קפיצת מדרגה כלפי מעלה ביכולות השטח. לטראנסאלפ יש הרבה כוח סוס וכל סיבוב מצערת קטן משחרר ממנו הרבה כוח, זה מורגש מאוד ונורא כיף, בעיקר בכביש אבל גם בשטח, שתמיד יש כוח זמין לעבור מכשולים כשצריך. הוא קל משקל באופן יחסי (יחסי לכלים דומים בקטגוריה שלו) ואני התאהבתי בקלאץ' הרך שלו.

דובר לא מעט על מרווח הגחון הנמוך יחסית (יחסית לטנרה, טוארג, אפריקה)- 21 ס"מ. אותי זה פחות מרגש, הטנרה המונמך שלי הוא פחות או יותר באותו גובה. עם מיגון גחון איכותי ששומר על מה שצריך, זה מאוד תלוי ברוכב ובסוג השטח שהוא הולך להיכנס אליו, אבל גם מאוד תלוי ביכולת הרכיבה של הרוכב לעבור מכשולים. אני נמוך, סך הכל 1.70מ' מלמטה עד למעלה, ומעדיף אופנוע נמוך יחסית מאשר מרווח גחון גבוה, כדי שאוכל לשלוט טוב יותר באופנוע בשטח ולהוריד רגל יציבה לקרקע. גובה הכיסא של הטרנסאלפ נמוך משמעותית מזה של הטנרה (85.5 ס"מ לעומת 88 ס"מ) והתחושה לנמוכים כמוני היא בטוחה יותר כשיושבים עליו. בטנרה לא מונמך אני בקושי מגרד את קצות אצבעות הרגליים בכביש, וזה המון עניין של טכניקה- להוריד רק אחת, להזיז טוסיק הצידה וכו'. הנמכתי את הטנרה כדי לצבור ביטחון ומקווה שבקרוב אחזיר אותו לגובה המקורי שלו.


מותר להשוות?

אני חושב שזה עוול להשוות את הטרנסאלפ לטנרה, וגם אנשי הונדה יגידו לכם את זה. הטארנסאלפ בעיניי מתאים יותר לרוכבי כביש ושבילים שירצו מידי פעם לעשות טיול שטח קרבי יותר, לעומת הטנרה שנחשב קרבי יותר לשטח טכני יותר. אם לדבר בשפת הצמיגים, אז הטראנסאלפ הוא 70 כביש ו-30 שטח והטנרה הוא 40 כביש ו-60 שטח. זו דעתי, אתם יכולים להתווכח איתה אבל בעיניי אני צודק ;)

אולי ההשוואה היותר הוגנת תהיה לטוארג, כי מבחינת הטכנולוגיה והבקרות שהוא מגיע איתן, זה כבר יותר להשוות תפוחים לתפוחים, אבל המחיר משחק פה לטובת ההונדה, גם האמינות.



למי מתאים ההונדה טרנסאלפ?

מתאים לרוכבי אמצע שבוע וגם של סופ"ש. גם אלו שמתניידים איתו ככלי יומיומי לעבודה ייהנו ממנו, הוא משתחל טוב בפקקים ויודע להגיע למהירות גבוהה בלי לגרום סבל לרוכב, וגם אלו שרוצים לשלב רכיבות שטח קלות בסופ"ש, אפילו כאלו שהן קצת מעבר לשבילים לבנים.

Comments


הרשמה לעדכונים על פוסטים חדשים

נרשמת בהצלחה