סיבוב בינוני מפארק קנדה לתעוז

יום שישי ה-13, מי יוצא לרכב בתאריך כזה ועוד בשיא החורף? מסתבר שלא מעט. ב-9 בבוקר בפארק קנדה, נפגשנו 20 רוכבים ורוכבת ליום מהסרטים שהכל בו הצליח - מזג אויר בהזמנה עם שמש חמימה ושמיים בהירים אחרי ימים של מבול וסופות, מסלול זורם במיוחד לפי המתכון של רועי שפית הכל יכול, אדמה מהודקת שהשאירה את האבק נמוך וגרמה לאחיזה מופלאה למרות הרטיבות ואפילו לא טיפת בוץ אחת שנגעה בצמיגים (כי עברנו מסביב שלוליות קלות). ומעל כל זה חבורה מופלאה של רוכבים.

הצטרפו לקהילה שלנו- אדוונצ'רים מתחילים בשטח

שפית הכין לנו שני מסלולים לבחירה, גם כי הקבוצה גדולה וגם כי רמות הרוכבים שונות. חלק חוזרים מפציעה, חלק רוצים לרכוב רגוע וחלק מחפשים אתגרים. הקבוצה הלא רגועה יצאה למסלול של 70 ק"מ בהובלת השף שפית, הקבוצה הרגועה יצאה ל-50 ק"מ מפותלים ופחות מתאגרים (אבל עדיין עם אתגרים ברמה בינונית) בהרי ירושלים בהובלת דני וינר. קבענו להיפגש כולם יחד בתעוז לקפה ומאפה ב-13.30.

להורדת קובץ המסלול הרגוע

יצאנו מפארק קנדה אחרי שהגיעו אחרוני המאחרים, לפי הקבוצות. הקבוצה הרגועה התחילה טיפוס דרך איבן ג'בל ודרך נוף דרומית לתוך ההרים בשבילים רחבים וקלילים כחימום. רכבנו בשבילים לאורך התוואי של כביש ירושלים-ת"א עד אין איוב (שם עצרנו לקפה, נראה לי). המשכנו דרומית לרכס התותחים דרך יער נווה אילן בעליות וירידות כיפיות שמאפשרות לשפר טכניקה ולתת בגז.

ינקו על הטנרה וטדי הרוש על הטוארג מחפשים אתגרים (צילום: גבע תלם)

עלינו לחרבת מצד ומשם המשכנו לנווה אילן תוך שאנחנו מחליפים מסלולים בצבעים שונים כדי לייצר עוד פיתולים ולהאריך את הדרך, לפי המסלול שקבע לנו שפית. חצינו את כביש 1 בשואבה לכיוון דרום, עברנו דרומית לשורש, דרך יער הקדושים עד הר כרמילה, אותו עברנו מסביב (הקבוצה הלא רגועה עלתה את ההר, לפי פרסומים זרים).

יצאנו מיער הקדושים וחצינו את כביש 38 במסילת ציון דרך יער אשתאול ולכיוון דרך בורמה. המקטע הזה הוא אחד המפורסמים באיזור ועשיתי אותו כבר כמה פעמים. הכל הלך חלק עד שהגענו לסרפנטינות בכניסה לדרך בורמה..

עודף בטחון עצמי ורצון לצילומים טובים גרמו לי לרכוב בשביל הימני לצד חנן שהיה בשביל השמאלי. השביל הימני מסתיים בסלעים גדולים שלא כיף ליפול עליהם ולכן צריך לחתוך לשמאל. מבט לחנן כדי לראות שאנחנו לא נפגשים באותה נקודה, החלטתי להזדרז טיפה כדי למנוע עצירה של אחד מאיתנו באמצע הירידה ונקלעתי לסלעים הגדולים כי חתכתי שמאלה טיפה מאוחר מידי ובחרתי נתיב פחות מוצלח.

אברום, הטנרה המונמך שלי, חטף כמה מכות במגן הגחון כי הפרשי הגובה היו גדולים עליו ובזוית העין ראיתי חתיכה שחורה עפה, כל חיי עברו לנגד עיניי, כולל ציוד הצילום החדש שלקחתי איתי וכבר ראיתי איך הוא מתנפץ על הסלעים, אבל שמירה על שפיות ושמירת נגיעה מהברקסים בירידה עזרו לי לרדת בשלום מהסלעים.

אברום כבה ולא הניע יותר אז הידרדרתי איתו עד לסיום השביל ועצרתי בירידה. המכה בגחון שברה את הפלסטיק ששומר על חיישן הרגלית ובדיעבד דפקה את החיישן הידוע לשמצה של הטנרה. בלי קליטה סלולרית ובלי רוכבי טנרה שטיפלו בעצמם בבעיה הזו, כל שידענו היה שצריך לקצר את חוטי החשמל של החיישן. השעה 13:00 והזמן דוחק כדי לפגוש את כולם, אחרי ששרפנו חצי שעה ביער לחכות למאסף שפספס פניה והמשיך בלעדינו.

מוביל מהסרטים. וינר מתחת לאברום (צילום: גבע תלם)

דני המוביל, למרות שרוכב על KTM בכלל, ישר תפס יוזמה ונשכב מתחת לאופנוע, עוקב אחרי חוטים ובודק את חיישן הרגלית השבור יחד עם גיא כאהן. אחרי דקות מורטות עצבים (לא באמת), כמו רופאים בחדר ניתוח שני הרוכבים בשוכבם תחת האופנוע מורים לנו להביא לדרמן ואיזולירבנד, ותוך דקה או שתיים האופנוע מניע. היידה, ממשיכים.

היינו במרחק קצר מאוד מתעוז, כך שלא הפסדנו הרבה זמן אבל עדיין הגענו אחרי הקבוצה השניה, קצת אחרי 13.30 וממש לפני שנסגרה המאפייה הנהדרת שבמקום.