בבוקר שישי קריר של תחילת הסתיו באוקטובר, נפגשנו לפי פקודה של רמי כהן שמאלי בתחנת הקפה בכפר יהושוע לסיבוב מעמק יזרעאל לעמק המעיינות. הטיול הוגדר כסבב מתחילים ומשכך, הופיעו אליו להערכתי למעלה משלושים אופנוענים, חלקם מנוסים מאוד וחלקם לא מנוסים כלל, הכל במטרה להעביר כמה שעות של רכיבה בשטח יחד ולעזור אחד לשני לסיים את המסלול ולהמתקצע עוד יותר.
אחרי תדריך על מה צופה לנו המסלול, נוהל מרשלים ומאספים, רמי מוודא שכולם ממוגנים מכף רגל ועד ראש ובלית ברירה נאלץ לשחרר זוג שהגיע ללא מיגון מלא (נעלי ספורט ומגפי בלאנדסטון זה לא מיגון), כי אף אחד לא רוצה לקחת סיכון שיקרה משהו למישהו בגלל חוסר אחריות.
קפה קצר ויצאנו לדרך מכפר יהושוע לעין יזרעאל, בדרך המובילה מהשדות, מתחת לכבישים ובדרכי כורכר. למעט מעבר מים רדוד שבו חלק מהפחות מנוסים קצת איבדו בטחון והחליקו בגלל הבוץ שנוצר, לא היו אתגרים או אירועים מיוחדים. עברנו מעל גשר ומתחת לכביש שהיו הזדמנויות מצוינות לתמונות יפות.
המשכנו לאורך שדות כותנה לבנים וקומביינים וקטפות (שימו לב לשליטה בשמות הטרקטורים, כיאה לקיבוצניק לשעבר) שאורזים כותנה לצד הדרך, הגענו למטעי השקדיות שמתחת לקיבוץ יזרעאל ומשם לעין יזרעאל, שהפעם היה כמעט ריק מאדם והצליח לאכלס שלושים ומשהו אופנועים ואין ספור ערכות קפה שנפתחו תחת כל עץ רענן.
רמי לא נתן לנו לנוח יותר מידי ואחרי חצי שעה המשכנו שוב בדרך מזרחה לכיוון עין הנציב, היעד הסופי.
רכבנו על דרכי כורכר לאורך נחל חרוד, בשביל שבין הרי הגלבוע לבין כביש עפולה- בית שאן שעובר בין בריכות הדגים של חפציבה ובית אלפא ומשם נכנסנו לבית שאן כדי לחצות אותה מצפון לדרום ולהגיע למפלים הלבנים שבעין הנציב.
כמות הרוכבים לא מפתיעה בהתחשב בעובדה שהרבה אנשים מפחדים לצאת לבד לטיול הראשון שלהם בשטח, ובצדק. בחלק מהטיולים למתחילים מגיעים גם כפול מהמספר הזה ואז מתפצלת הקבוצה למספר קבוצות קטנות יותר כי קשה מאוד לנהל ולהוביל מספר כזה גדול של רוכבים בטור המשתרך על פני קילומטרים רבים. הפעם נשארנו קבוצה אחת, לא הלך לאיבוד אף רוכב והקצב נשאר ברמה טובה ללא עיכובים מיותרים, זאת בעיקר הודות לעבודה טובה של רמי המוביל ומצד המאספים המנוסים.