כשגילי ספין, מלך הדרום, מזמין לטיול במרכז ועוד כזה של מתחילים שמשלב זריחה וטבילה במעיין, קשה לסרב. המסלול, הבטיח גילי, משלב כביש ושטח ברמה קלה עם מעט אתגרים שמצריכים נסיון, לכן לא מומלץ לעשות את המסלול ללא נסיון ובטח שלא לבד, בעיקר בגלל המיקום הגיאוגרפי הבעייתי.
השקמנו קום ונפגשנו בתחנת הדלק בצומת האלה כדי לפגוש עוד כמה עשרות משוגעים לדבר.
יצאנו לדרך מוקדם אחרי תדריך של גילי ואחרי מספר מטרים של כביש כבר היינו בשטח בדרך למכשול הראשון. עלייה מסולעת בכמה מקטעים שמצריכה טיפה ריכוז ובחירת הנתיב הנכון לגלגל הקדמי.
כמובן שאפשר לסמוך עליי שאבחר את הנתיב הלא נכון בשניה של חוסר ריכוז. הקדמי עלה על הסלע במקום לידו, אני איבדתי שיווי משקל והדרך למטה הייתה קצרה במיוחד וכואבת בעיקר לאגו הפגוע ממילא.
אחרי שכולם עברו בשלום את המכשולון הראשון המשכנו לעדולם כדי לצפות בזריחה וכמובן להצטלם ומשם המשכנו במסלול מזרחה אחרי גילי.
המשך המסלול היה קל ורגוע וכלל עליות וירידות שכיף לרכב בהן ואין שום אתגר נראה לעין. התחברנו לכביש ומשם במסלול מפותל לדרך האבות בכביש שהוביל אותנו לנביעת עין צורים. מקום מעולה לעצירה הכולל שתי בריכות, ספסלים לישיבה ואפילו פק"ל קפה מוכן למבקרי המקום לזכרה של רנה שנרב שנרצחה בפיגוע בעת שטיילה באיזור.
אחרי מספר כוסות קפה ותמונה קבוצתית עלינו חזרה על הכלים כדי לחזור לשטח, עשינו עצירה נוספת בעוד נביעה שאני כבר לא זוכר את שמה ואחרי עוד כמה דקות של שטח הגענו לאתגר השני בטיול, ירידה של כ-100 מטר המשלבת דרדרת וזוית תלולה מספיק כדי להוות מכשול לכלים כבדים עם רוכבים מנוסים.
החבר'ה הטובים בנביעה בעין צורים
כהרגלי בקודש, לא ויתרתי על צילום של נפילה פוטנציאלית וזו אכן הגיעה ממש בסוף הירידה, שעברה יחסית בשלום. יותר מידי ברקס אחורי שנעל את הגלגל האחורי, זרק את הגלגל שמאלה והנסיון לתקן זרק אותי ימינה עד שהאופנוע נפל על צידו השמאלי החבוט במהירות נמוכה מספיק שאצליח להישאר על הרגליים.
סקירת נזק קלה לי ולנופלים האחרים והמשכנו בדרכינו לסיום המסלול במבשלת שריגים שהיא ה-מקום לסיים בו כל טיול. בירה משובחת ואוכל מצוין כדי להוריד אדרנלין ולהחזיר אנרגיות.
