בכתבה זו לא מפורסם מסלול כי רובו ככולו מאולתר ומיד אחרי מערכת גשם רצינית, בימי קיץ סביר שתיתקלו בחול עמוק ובלתי עביר וקשה להעריך את דרגת הקושי. עמכם הסליחה.
אז יצאנו לעוד דו יומי בדרום, הפעם עם קבוצת שִׁילֵרָמִי- ניר שילר על הארגון ורמי כהן שמאלי על המסלול וההובלה. כמו זוג נשוי, כל אחד יודע בדיוק מה החוזקות שלו ולזה דואג ולכן כל טיול מתוקתק עד לרמות הקטנות.
להזמנה כזו קשה לסרב, בייחוד אחרי שהפסדתי את הטיול הקודם. במזל גדול התאריך שנקבע (16-17.3.23) היה בסיום מערכת גשומה שהידקה את אדמת המדבר אבל יצרה לנו בוץ חלקלק ודביק ועוד נגיע אליו בהמשך.
היום הראשון- מפורה לרביבים. ימין ושמאל רק בוץ ובוץ.
נפגשנו בתחנת הדלק בית קמה על הבוקר, 13 רוכבים מכל קצוות הארץ על מגוון אופנועי אדוונצ'ר. את חלקם הכרתי קודם, את חלקם פגשתי שם לראשונה.
יצאנו מתחנת הדלק ישר לשביל מצפון, רוכבים לאורך כביש 6 עד ליער איתן. קשה היה להתעלם מפגעי מזג האוויר והגשם שעדיין על המסלול, משאיר אחריו שלוליות רבות ובוץ רך וטרי שרק מחכה לרוכב שיעשה את הטעות הראשונה. הגענו ליער איתן ופנינו מערבה ואז דרומה לבאר שקמה, משם חזרנו צפונה לתל נגילה לעצירונת ראשונה.
מתל נגילה המשכנו מערבה לכיוון רוחמה והבתרונות, נלחמים להישאר על המסלול שרמי תכנן כנגד הבוץ העיקש, עוקפים איפה שאפשר וחוצים בזהירות איפה שאין ברירה. קצת אחרי רוחמה נתקלנו במכשול משמעותי ראשון- אמבטיית בוץ עמוקה. משמאלה- שדה זרוע עם בוץ טרי, עמוק וחלקלק, מימינה- צמחיה סבוכה ושיפוע צד אימתני. הראשונים מחפשים דרך מעבר משמאל ומשלמים על כך בחילוץ רב משתתפים, האמיצים חוצים באמצע ללא אירועים מיוחדים. כהרגלי בקודש נשארתי לסוף בחציית ים הסוף הבוצי הזה, ומכיוון שאני והאופנוע אלרגים לבוץ, בחרנו לעבור מימין, על עקבותיו של שלומי דגני שעשה זאת דקות ספורות קודם לכן. זה הלך הרבה יותר חלק ממה שציפיתי, למעט קצת צמחיה שניסתה לתפוס לי את הרגליים, יצאתי נקי מבוץ וברכיבה רצופה.
מחלצים את עידוא כספי מהבוץ הטובעני (צילום: גבע תלם)
בשלב הזה התקדמנו בערך 20 ק"מ ביותר משעתיים. הקבוצה מבינה שלא נוכל להגיע ליעד בקצב הזה ומחליטים לאלתר ולקצר את המסלול. התחברנו לכביש 334 וניסינו עוד שתי כניסות לשבילים אבל הבוץ ניצח ורכבנו על הכביש לאופקים, משם רמי אילתר מסלול דרומה שהביא אותנו לפיצול בשביל נחל הבשור. רוב הקבוצה המשיכה עם עידוא כספי לבקר את הילד בצאלים, חמישה מאיתנו המשיכו לעשות את שביל הבשור המדהים. שביל הבשור מתחיל (או מסתיים) בגשר החבלים ליד עין צאלים בדרום ועולה צפונה עד לפארק אשכול. רכבנו אותו בשעות השקיעה והנוף לאורכו פשוט משגע- שדות ירוקים רחבי ידיים עם שקיעה מהפנטת שקשה להתעלם ממנה. הדרך רחבה מספיק לרכבי 4X4 והיא לא מאתגרת טכנית, אבל היא מפותלת ולכן חשוב לרכוב בה בזהירות.
עבדכם הנאמן חוצה מעבר מים כלשהו באפס מאמץ (צילום: רמי כהן שמאלי)
סיימנו את שביל הבשור ביחד עם השמש שסיימה לרדת לים במערב, תדלוק וקפה ויצאנו מזרחה לפגוש את הקבוצה בחאן ספינת המדבר הסמוך למשאבי שדה. לארוחת ערב פינק אותנו שילר בקייטרינג מקומי שגולת הכותרת שלו היא מנת מקלובה. למקלובה עצמה מגיעה כתבה נפרדת, אבל אסכם לכם בקצרה שגם אחרי כמה ימים, אני עדיין שבע ממה שאכלתי ומחכה שישלחו לי את המתכון.
רמי כהן שמאלי מדגמן את תחנת הכוח אשלים (צילום: גבע תלם)
היום השני- מרביבים לחוות נחל בוקר. חור במנוע של קוסטה.
התעוררנו בבוקר של שישי ויצאנו למשאבי שדה להצטייד בארוחת בוקר וצהריים, תדלוק קטן ויוצאים לדרך.
השביל לקח אותנו לכיוון תחנת הכוח אשלים, עברנו את שדות הפאנלים הסולרים מצפון והמשכנו דרומה לכיוון היישוב אשלים, משם רכבנו לאורך הכביש ואז לתצפית Plot A. העלייה לתצפית רובה ככולה מחול שלפרקים די עמוק, ואילולא הגשם שירד והידק אותה, לא סביר שהייתי מצליח לטפס אותה בלי עצירה, אבל הרבה קצת ולא מעט גז הביאו אותי לעלות ראשון את העלייה התלולה שהיא ללא ספק אחת האהובות עליי מעכשיו, רק אם יורד גשם קודם ;)
עלילות גולן וה-DR המעופף בכתף שיבטה (צילום: גבע תלם)
מהתצפית ירדנו דרומה לכביש ומשם המשכנו לגן הלאומי שבטה לקפה. אחרי עצירה קצרה, המשכנו דרומה לכתף שבטה וחצינו אותה עד שפנינו לרדת מזרחה לכיוון הר ריתמה לקראת נקודת הסיום. ממש לפני סיום וברכיבה אגבית בתוך ערוץ נחל, קוסטה שרכב לפניי נזרק שמאלה בפתאומיות כתוצאה מאבן שעלה עליה ולא שם לב. שניה אחרי שהרמנו את האופנוע שלו ראינו שלולית חומה וסילון דק שמטפטף מהמנוע של ה-GS. השכבנו את האופנוע לצד השני כדי למנוע מכל השמן לברוח ואז נכנס עידוא כספי לפעולה בהשראת הספר שהוא צריך לכתוב "אפוקסי ואמנות הדבקת המנוע". חיכינו בשמש הקופחת שהאפוקסי יתייבש, הרמנו את האופנוע והופ, הוא מניע כמו חדש. רכבנו כמה דקות לסיים את השביל והגענו לכביש, משם המשכנו לתחנת הדלק במשאבי שדה כדי להיפרד ולהודות לשילרמי על עוד טיול לפנתיאון.
יש שבר במנוע, הו קוסטה, הו קוסטה (צילום: רמי כהן שמאלי)
נ.ב קוסטה הגיע הביתה ברכיבה, למי שדאג.