top of page

פארק קנדה לאנדרטת מח"ל- סיבוב בינוני קצר

רצה הגורל ויצא שקיבלתי פס לטיול בשבת (מי שנשאר עם הילד החולה בשישי, יטייל בשבת). אז אחרי שהברזתי משישי ברגע האחרון, התחלתי לחפש לאן לצאת בשבת קצת באיחור. מזל שהמשחק של ארגנטינה והולנד נכנס להארכה ובמקום ללכת לישון המשכתי לקרוא הודעות וואטסאפ. אחת מהן אמרה "טיול רגועים, חזרה לכשירות". פה כבר התחלתי להתעניין. אני אוהב רגועים. "מסלול של שפית". פה חשדתי. למי שלא מכיר את רועי שפית, כדאי שיכיר. האיש אינדקס מהלך של מסלולים ורוכב מושחז על KTM, הרוכבים איתו קוראים לו מאסטר שפית. לא סתם. רגוע היא לא מילה שלרוב תגיע באותו משפט יחד עם השם שלו.


החלטתי ללכת על זה והתייצבתי בפארק קנדה ב8.20, עשר דקות לפני הזמן הנקוב כדי שאוכל להתכונן נפשית למה שצפוי לי. חשבתי שנהיה 3-4 רוכבים אבל ככל שנוקפות הדקות מצטרפים עוד ועוד אופנועים, בראשם דני ויינר המוביל האדיר וטדי הרוש, חיית האנדורו והאדוונצ'ר ששמו הולך לפניו אבל טרם יצא לנו לרכוב יחד. יחד עם יוסי ולנה על 890R, ורדי שחוזר לכשירות אחרי פציעה ועוד מספר רוכבים, הגענו לעשרה, כולל רותם שהצטרף בשניה שיצאנו לדרך.



את היציאה מפארק קנדה מכירים כבר אחרי פעמיים שיוצאים משם לטייל- יש כביש מעגלי ואז עלייה שממנה יוצאים שמאלה לשטח. במקום זה חתכנו את הכביש המעגלי וירדנו דוך דרך היער בשביל שלא ידעתי שקיים בכלל, אבל כבר השלמתי עם העובדה שטיול "רגועים" זה כבר לא יהיה. ממשיכים למעלה, דקות ראשונות נוף מוכר ושבילים שכבר רכבתי בהם. שבועיים ללא גשם השאירו את האדמה מהודקת מספיק כדי שלא יהיה הרבה אבק והאחיזה של הצמיגים נפלאה. השמיים כחולים והשמש צהובה, יש מצב שהציפורים מצייצות אבל לא שמעתי אותן.

שמש חורפית של דצמבר (צילום: גבע תלם)


מהר מאוד ירדנו מהשבילים שהכרתי למחוזות מאתגרים יותר, אבל מאז שאברום ואני יחד, הכל הולך יותר קל ועברתי את כל המכשולים ללא בעיה מיוחדת ועם הרבה יותר בטחון בי ובאברום. הקצב זורם ומהיר, ככה זה כשדני מוביל, והקבוצה הקטנה רצה מהר משביל למכשול כשטדי הרוש משמש כפליימייקר על כל המגרש, מחכה לנו בסיבובים עם טלפון שלוף וממהר קדימה להיצמד לדני עם יכולת טכנית ושליטה באופנוע שנשאר לי רק לקנא. אל תדאגו, מהקנאה נפלה לטדי השרשרת בהמשך.


המסלול של שפית, שעוד הספיק לעדכן אותו דקות לפני היציאה לדרך, עבר בשלוחת המשלטים, שואבה, יער הקדושים, מסילת ציון, דרך בורמה ומסתיים באנדרטת מח"ל או עין מסילה. משם המשכנו בקבוצה קטנה לחומוס והביתה. סה"כ 4 שעות, 52 ק"מ, מדוייקים מאוד.

הוספתי לעצמי V לחגורה הדמיונית שהצלחתי לא ליפול במסלול של רועי שפית. השלב הבא יהיה לרכוב עם האיש עצמו ולהצליח לעמוד בקצב ;)


6 Comments


Guest
Dec 13, 2022

תותח, תודה על השיתוף!

Like

Guest
Dec 11, 2022

בבוקר רוכב על קטנוע, בלילה חולם אדוונצ'ר.


הכתיבה שלך יפה גבע

והסיפור שלך למעבר לאופנוע מאוד משכנע למה לעבור לשם...

אך הסרטונים שלך קשים לצפייה וחבל.


הילוך מהיר לא מספק הנאה


התמונות חבלז


יניב

Like
Yaniv Shalev
Yaniv Shalev
Mar 12, 2023
Replying to

😊

Like

הרשמה לעדכונים על פוסטים חדשים

נרשמת בהצלחה