רומניה על אופנוע- חלק ב: הטרנספגרשאן

את החלק הראשון של הטיול תוכלו לקרוא פה

אז את החלק הראשון סיימנו עם שתי פנימיות קרועות שלא ניתן לתקן בכפר שכוח אל עם רומני נחמד שלא דובר מילה באנגלית. אחרי ששקעה ההבנה שאין לנו יותר פתרונות קסם, רותם יצא עם האופנוע שלי לקלוז', מרחק של 35 דקות לכל כיוון כדי להביא פנימיות חדשות, אני נשארתי לראות סרטים שהורדתי מבעוד מועד בנטפליקס עד שיחזור.

https://youtu.be/0uWnUgyoIBc

אחרי שעה ארוכה רותם חזר ונאלצנו להעיר את הרומני משנת הצהריים שלו כדי שיבוא לסיים את העבודה (ניסינו לבד אבל היו חסרים לנו כלים). הרומני חזר בכוחות מחודשים ותוך דקות ספורות הכניס את הפנימית לצמיג, ניפח והחזיר את הגלגל למקומו. הוא לא הסכים לקחת מאיתנו כסף למרות שרותם השאיר לו כסף בכל זאת. שמחים וטובי לב חזרנו לכביש אחרי שלוש וחצי שעות בכפר הקטן (Filea de Jos, למי שממש מתעקש) והמשכנו לקלוז' שהייתה במרחק 30 קילומטרים של כבישים מפותלים וצרים.

בכניסה לקלוז' ניפחנו אוויר ללחץ המדויק שרותם צריך, תידלקנו והמשכנו למלון שלנו שהיה לא רע בכלל ויחסית קרוב למרכז. בערב יצאנו למרכז העיר על האופנוע של רותם והגענו לקניון המקומי, משם המשכנו לעיר העתיקה אבל לא היה שם מה לעשות אז חזרנו למלון.

בראשוב ממבט הרחפן (צילום: גבע תלם)

היום הרביעי לוקח אותנו מקלוז' לבראשוב. מסלול ארוך יחסית לימים שלפניו ללא אטרקציה מיוחדת שתכננו להגיע אליה. המסלול לבראשוב עובר בנופים יפים בין גבעות וכפרים עם מקורות מים לאורך המסלול. קצת אחרי היציאה עזרנו למקומי שנתקע עם האוטו באמצע הכביש ודחפנו אותו לשוליים, ככה הרגשנו שעזרנו קצת חזרה למקומיים. עברנו בעיר סיגישוארה והמשכנו בכפרים הקטנים שפזורים לאורך כל המסלול, בחלקם יש קינון של חסידות על עמודי החשמל, לא משהו שרואים בישראל.

לקראת הצהריים התחלנו להיות רעבים ומצאנו אגם שלצידו מלון גדול ובו מסעדה ובר. כמובן שעצרנו ונכנסנו לאכול. מלבדינו היו שם רק 40 ילדים שנדמה היה שחוגגים את סיום כיתה ב', אבל היה שם מזגן שכוון רק עלינו ולכן התעלמנו מהרעש, האוכל היה מעולה כרגיל. בסיום הארוחה סינג'רתי את רותם לדגמן לי אופנוע שרוכב על הכביש שלצידו שדה עם באלות מגולגלות של חציר, פשוט כי אף אופנוע לא עבר שם דקות ארוכות ורצינו כבר להתקדם.

הטירה של דרקולה? הוא לא היה בבית (צילום: גבע תלם)

חמש דקות אחרי שחזרנו לכביש ומרחוק נגלתה לעינינו טירה על גבעה, כמובן שהיינו חייבים להיכנס ולראות על מה מדובר והאם נמצא שם את דרקולה, שהרי קלוז' היא בירת טרנסילבניה, מולדתו של דרקולה. הגענו לטירה אחרי נסיעה קצרה. הרחפן שעלה לאוויר חשף בפנינו את העיירה הקטנה שמתחבאת מאחורי הגבעה אבל לא היה זכר לדרקולה, אולי כי באנו בשעות היום. המשכנו לכיוון בראשוב ואחרי נסיעה קצרה הגענו ליעד. בראשוב היא עיר עתיקה שסביבה הרים גבוהים מאוד, על צלע ההר הגדול מכולם שפסגתו ממש מעל מרכז העיר, תמצאו שלט BRASOV סטייל הוליווד, כך שגם אם הגעתם בטעות, תדעו לאן הגעתם.

בראשוב היא ללא ספק העיר המוצלחת ביותר שהיינו בה בטיול הזה. כל הבניינים עתיקים מאוד באיזור שבו המלון שלנו (צמוד לפסגת ההר הגדול) וכולם צמוגי קרקע, אין גורדי שחקים או בניינים גבוהים שיהרסו את הנוף. אחרי שהתמקמנו בחדר ירדנו למדרחוב עמוס בחנויות ומסעדות בדיוק ביום שבו רומניה שיחקה בשלב הבתים ביורו. לקראת ערב הרחוב נהיה עמוס עוד יותר ברומנים עם חולצות צהובות שמחפשים הקרנה של המשחק, בשלב הזה כבר נהיה לנו עמוס מידי אז חזרנו למזגן, למרות שלא היה חם מידי שם.

העמק הוא חלום, תחילת הטרנספגרשאן(צילום: גבע תלם)

הטרנספגרשאן והדובים

בבוקר אמרנו ביי לבראשוב מהרחפן עם נקודת תצפית מדהימה והמשכנו בהתלהבות ליעד העיקרי שלנו- הטרנספגרשאן! הרכיבה לכביש הכי כיפי ברומניה הייתה די מתישה, עלינו קצת עליות, ירדנו קצת ירידות ורכבנו דרך עיירות יפות שבעיקר הפריעו לנו בדרך ליעד כי חיכינו 5 ימים להגיע לחלק הזה.

אחרי שעה וחצי של רכיבה משמימה, ראינו לפנינו שרשרת הרים שאת פסגתה לא רואים כי היא מכוסה בעננים, ההתרגשות בשיאה. נסיעה קצרה והנוף המישורי והצהוב מתחלף בכבישים פתלתלים ביערות ירוקים תוך כדי טיפוס מעלה. לצידי הדרך נקודות עצירה עמוסות בתיירים ומכוניות וכמות האופנועים שבאים בכיוון ההפוך גדלה משמעותית.

אחרי טיפוס של כחצי שעה אנחנו מגיעים לנקודת העצירה הראשונה. רותם מנסה לשכנע אותי שמלמעלה רואים יותר טוב, אבל הייתי חייב לעצור ולצלם קצת את כל היופי הזה. הכביש של הטרנספגרשאן מתפתל מעלה בין רכסי הרים גבוהים מכוסי עננים ובתוכו עובר נחל של הפשרת שלגים והכל ירוק, מלבד הכביש ועמודי החשמל שמטפסים מעלה מעלה.

הטרנספגרשאן כאילו נבנה עבור רוכבי האופנועים והצלמים (צילום: גבע תלם)

המשכנו לרכוב בכביש המתפתל כאילו בנו אותו במיוחד לרוכבי אופנוע ומרוב יופי אתה לא יודע לאן להסתכל. עם כל פיתול נפתחת בפניך עוד זוית של נוף עוצר נשימה, לצידי הדרך הנחלים זורמים ואפילו נקודות של שלג שמזכירות לנו שעד לפני שבועות בודדים הכביש היה סגור בגלל שלגים. לצד המון מטיילים עצרנו בנקודה נוספת בצידי הדרך, ממש מתחת לפסגה כדי לצלם מלמעלה את כל הנוף המדהים שנפתח מלמעלה, אכן הרבה יותר מרשים. מהרחפן זה נראה כמו משחק ילדים של פעם מכוניות קטנות על סוללות שנוסעות אחת אחרי השניה בכביש מפותל.

המשכנו לפסגה. פקקים אינסופיים של מכוניות לאורך קילומטרים. כמו ישראלים טובים (וכמו שאר האופנועים שהיו שם) עקפנו בזהירות איפה שהתאפשר והגענו לפסגה. חנינו בחניה המרכזית (לא שיש כזו, עומדים איפה שיש מקום בפסגה) וישר הלכנו לעשות שופינג. לאורך הכביש תמצאו מלא דוכני אוכל, חצי הם לא כשרים והחצי השני הוא פירות וגבינות. אנחנו בחרנו קיורטוש על גחלים והתיישבנו על סלע בתוך העננים כדי לאכול אותו. משם המשכנו לאגם, שביום טוב רואים את הגדה השניה שלו משתקפת במים אבל כמובן שהוא היה מכוסה עולו בענן גדול ומלא ערפל ולא ראינו כלום. בדרך תמצאו מזכרות ומעילים מעורות של חיות שונות במחירים מופקעים כי בכל זאת, מלכודת תיירים. אחרי שעה בפסגה המשכנו לצד השני שמתחיל במנהרה ארוכה מאוד ובה פקקים אינסופיים לכיוון הפסגה, ביציאה מהמנהרה נחשף לפנינו נוף עוצר נשימה שוב, הפעם של עמק ירוק בהיר (בניגוד לירוק הכהה בצד השני) ושטוף שמש שנראה שיצא מתוך גלויה ששולחים הביתה בשנות ה-90 כדי להראות להורים איפה אנחנו. הכביש מתפתל ולצידיו נקודות עצירה עם עגלות אוכל או סתם משפחות שעצרו לשבת בדשא כדי לעשות פיקניק.

סכר וידררו אליו מתנקזים מי השלגים (צילום: גבע תלם)

המשכנו להתגלגל בירידה, מנסים להתרשם מהנוף ומחפשים דובים לצד הדרך, כמו שרותם הבטיח לי. אבל אין דובים ויש יער. שניה לפני שכבר התייאשנו והגענו לתחתית העמק, רותם נעצר בצד הכביש לצד מכוניות שעמדו בשני הנתיבים והצביע על אמא דובה וגור קטן שהיה לידה לצד הכביש. התיירים עצרו לצלם והמקומיים צפרו בעצבנות ועברו בין המכוניות שנעצרו. רותם נרגע אחרי הפגישה הראשונה עם דובים כי לאורך כל הטיול הבטיח לי דובים. אני נרגעתי כי ראיתי דוב וצילמתי אותו. אבל זה לא נגמר פה. אחרי עצירה לארוחת צהריים, קבב מקומי, המשכנו במורד העמק וראינו עוד לפחות חמישה דובים. כולם אכלו או חיכו שיזרקו להם אוכל לצד הדרך.

שבעים בבטן מהקבב ובעיניים מהדובים, התחלנו את הדרך הארוכה לבוקרשט. רכבנו כמעט שעתיים על הכביש המהיר, תדלקנו והחזרנו את האופנועים ללוצ'יאן. משם המשכנו למלון (לא אמליץ עליו) שצמוד לשדה התעופה. הוא לא מומלץ גם בגלל המיקום- חצי שעה לפחות ממרכז העיר ואין מה לאכול או לראות בסביבתו וגם בגלל שהוא פשוט מלון לא טוב- כל המים יצאו לנו מהמקלחת והמזגן רק עושה רעש ולא מקרר. אמליץ לכם לקחת מלון בבוקרשט, ליהנות מלילה אחרון בעיר ולצאת בבוקר לשדה התעופה. ברומניה עובדים עם UBER כך שאפשר לתכנן הכל מראש ולדעת מחירים של נסיעות בלי שיעקצו אתכם.

וזהו. המראנו ונחתנו בישראל כשבראש עדיין מעבדים את על מה שראינו אבל גם מתכננים את ההרפתקה הבאה בחו"ל, שהפעם תהיה שטח ולא כביש.

כמה טיפים לטיול לא מאורגן:

• דעו מראש בדיוק איזה אופנוע אתם שוכרים ואיזה סוג צמיג יש לו, לטיובלס תביאו ערכת תיקון קטנה, לצמיג פנימיות תבקשו פנימית ספייר או שתקנו אחת מראש ותקוו שיהיה איפה לתקן. תמיד לשאול את חברת ההשכרה איפה לתקן והם יבדקו עבורכם בהתאם למיקום וישלחו אתכם למקום הנכון, אחרת תשרפו זמן על לחפש לבד.

• ארזו את הציוד שלכם בתיקים/ שקיות כך שיהיה לכם נוח להעביר אותם מהמזוודה לארגזים של האופנוע וסדרו אותם בצורה הגיוניות שתדעו מה יש בכל ארגז, אני לא פירקתי את הארגזים בסוף כל יום, לקחתי מכל ארגז מה שהייתי צריך ליום הבא.

• אל תיסחבו עם יותר מידי דברים בארגזים, השאירו מקום גם לקניות מזדמנות ומתנות שתראו בדרך.

• אם אתם עוברים בכפרים קטנים תמיד תצטיידו במזומן, לא בכל מקום מכבדים כרטיסי אשראי.

• כשלוקחים את האופנוע, בדקו וצלמו את כל המכות שהוא בא איתן.

• בהחזרת האופנוע ודאו שאתם מקבלים חזרה את הפיקדון (מבטלים לכם את העסקה).